<h1>ראבי"ה סימן אלף צ'</h1>
<h2>דף עד.</h2>
פסק זקיני מנוחתו כבוד בן פקועה חי או מת שחיטת אמו מטהרתו וטעון קריעה להוציא דמו כי דמו אסור וחלבו מותר. והוא שלא הפריס על גבי קרקע אבל הפריס טעון שחיטה וחייב באותו ואת בנו וכל חומרי בהמה עליו וגידו וחלבו אסור וצריך לנקרו כשאר בהמה. והשוחט את הטריפה ומצא בו בן ט' חי שוחטו ומותר דארבע סימנין אית ליה ב' דאימיה וב' דידיה כל היכא דלא מכשרי ליה סימנין דאימיה כי הכא דטרפה היא מכשרי ליה דידיה.
<h2>דף עד:</h2>
מצאתי למדונו רבותינו הגאונים שגיד הנשה נוהג בשליל הנמצא במעי אמו, וחלב שעל קרבו וכליותיו מותר דהכי אמר רחמנא (ויקרא ז' כ"ג) כל חלב שור וכשב ועז (אין לך) [וגו' ואין קרוי שור כשב ועז] אלא משעת לידה שנאמר (ויקרא כ"ב כ"ז) שור או כשב או עז כי יולד, הא קודם לכן שאין קרוי כן מותר. אבל גיד הנשה נוהג משום דסתם אמר רחמנא (בראשית ל"ב ל"ב) אשר על כף הירך. כן פי' רב האיי גאון.
<h2>דף צג.</h2>
וחוטין שבכוליא וחלב הנכנס בו אסור אבל הלובן שבו שאינו חלב מותר. וחוטין שבעוקץ אסור משום חלב. וגידין שעל האליה אחד מזה ואחד מזה ואחד בתווך אסורין. וחקרו רבותינו ומצאו חמשים ואחד גידין אסורין בבהמה כ"ה מצד זה וכ"ה מצד זה וא' בתוך האליה וסימנך [שמות י"ב] אל תאכלו ממנו נא. ואני אמנה אותם, ב' בראש מצד אחד, ג' במיזרקי מצד אחד, וג' בזרוע, וג' שמתפצלין לב' וב' בכפלים הרי (ט"ז) [ו'], וג' באליה ונ"ל שהם הפרשות, וב' בשופי, וג' בצנקרון, וב' בכוליא, וא' בכחל. הרי עשרים וחמשה מצד אחד וכן בצד שני. וא' של עוקץ הרי נ"א. ובזכר יש חוט אחד בשמנונית שבסוף הכפל. וחלב שהבשר חופה אותו מותר והוא חלב שבתוך הכסלים אבל שעל הכסלים אסור. ותרבא דתותיה מתני תחת הלומבילש ועל הקודילש אסור ומנקרין אותו עם הקודילש דלאו חיפוי בשר המותר הוא דבהמה בחייה פרוקי מיפרקא והוי חלב מגולה. וזה החלב הוא חיורא דתותי מתני וקרום דק מפריד בין אותו חלב ובין בשר שמן שתחתיו, העליון חלב והתחתון שומן. וחלב שעל הקליבוסת אסור משום חלב הכסלים נמצא ניקורו של קודילש כולה משום חלב הכסלים. וריש מעיא היוצא מן הקיבה באורך אמה בעי גרידה ואינו סותם אם ניקב המעי שם כי חלב טמא הוא. וה' קרומין יש, ג' מהן אסור משום חלב והם דכפלי כמו שפירשנו לעיל קרומא דמפסיק בין החלב של הכליות ובין הבשר שתחת הכליות ואגב דצריך לקלוף אותו צד שתחת החלב צריך לקלוף כל הקרום שעל הכסלים, דטחלי כל הקרום שעליו בין כנגד הדד שהוא עביו ובין שלא כנגד הדד, דכוליא קרום שבין החלב לכוליא, אילו ג' אסורין משום חלב. קרום של ביצי זכר ושעל המוח אסורין משום דם. ונ"ל דאם נמלחו שפיר דמי ומיכאן סמכו למלוח ראש טלה בלא קליפת הקרום של מוח כי המלח והאור מוציאין הדם גם אותו הדם אשר מתחת למוח, ואע"פ שנראה שם אחרי כן מראה אדמומית קרום הוא ולא דם וזורקו. והמחמיר שפיר עביד(י).
<h2>דף צג:</h2>
אומצא דאסמיק, בשר שנקטרודא בלע"ז, חתכיה ומלחיה אפילו לקדירה שפיר דמי. שפדיה בלא חתיכה ומלחיה מידב דאיב כל הדם ומותר. אנחיה אגומריה נמי שפיר דמי. וכן ביצי איל ומיזרקי הם הוורידין חתכינהו ומלחיה שרו אפילו לקדירה ואם צלאן בלא חתכיה שפיר דמי אפילו לקדירה. רישא בכובשא, מנהגן היה לתתו ברמץ חם וגחלים למולגו, ולהכי אותביה אצדדין או אנחירין ולא דץ ביה מידי אסור שנסתמו הנקבים ונשאר הדם בראש ואינו זב דרך בית השחיטה. אבל אנו שאנו מולגין ומניחין את הראש על השלהבת ועל האש אפילו לא דץ ביה מידי בנחירין בדיעבד שפיר דמי ומיהו לכתחילה לדוץ בו שפיר דמי. ואסור לספר בין ברכת שחיטה לברכת הכיסוי. זה הדף העתקתי מיסוד רבינו זקיני אבן העזר.
<h2>דף קיב:</h2>
עוד פסק דגים ועופות שמלחן יחד בכלי (שאינו) מנוקב אסורין הדגים משום דפלטי עופות ובלעי דגים. וחתיכה של נבילה ושל שחוטה שנמלחו יחד מליחה שאינה נאכלת מחמת מלחו, אע"פ שכשזה פולט זה פולט וכשזה נח זה נח ואינה אוסרת נבילה לשחוטה מחמת דם, מיהו מחמת ציר היוצא מן הנבילה נאסרת השחוטה. וכן דג טהור שנמלח עם דג טמא. אבל אם מונחים יחד הטמא והטהור ומלח הטהור והטמא לא מלח, מותר הטהור דאפילו יצא ציר מן הטמא לא נבלע בטהור המליח דטרוד הוא לפלוט, וכגון שסילקו קודם גמר פליטתו ומותר. וכן אם מלח החתיכה של שחוטה והנבילה לא מלח, וכן אם מלחן יחד וסילקן מיד קודם ניחתן מלפלוט מותרת השחוטה. אבל אם (השחוטה) הטהור אינו מלוח והטמא מלוח אסור הטהור.
<h2>דף קיג.</h2>
אין מחזיקין דם בבני מעיים ומותרת בלא מליחה והם הדורא דכנתא מעיים השמינים ושאר הדקין והכרכשא אבל כנתא גופיה מחזיקים בה דם. אין מניחין כלי תחת הבשר. וכל זה מיירי כשלא נמלח אלא מליחת צלי מעט אבל נמלח ושהה כשיעור צלייה אין מחזיקין בו דם ומותר לקבל השומן בלי שימת מלח. ומיהו לאווזין ותרנגולין צריך כל אדם להזהר ולא יסמוך על העבדים ועל השפחות משום דאין בקיאין בזה משום דצולין אותם שלימים ולא נפיק כוליה דם עד דמפיק ליה נורא. ונ"ל דהכי קאמר רבינו זקיני, שיזהר שימלחנו יפה יפה כדין מלוח לבשל, שאם לא כן מה אזהרה צריך יותר אחר שנמלח ושוהה כדין מליחה לקדירה.
